<h1>ספר הפרדס — שער תשיעי</h1>
<h2>דף ס.</h2>
ונשאל הרב ר' משה בן הרב ר' מימון ז"ל ספר תורה שאינו עשוי כהלכתו או שיש בו אחד מן הדברים הפוסלים ספר תורה אם מותר לברך בו או לא, והשיב הרב ז"ל שמותר לברך עליו לכתחילה כהלכתו, ונתן טעם לדבריו שאין ברכה זו כברכת נטילת לולב או ישיבת הסוכה, שהמצוה הוא נטילת לולב והישיבה בסוכה ועליהן אינו מברכין בין שקרא בספר כשר בין שקרא בספר פסול, ואפילו קרא על פה עצמה של קריאה הוא המצוה שעליה מברכין, וזה ההפרש שלא הרגישו חכמי המזרח, וראיה לדבר ההיא דאמרינן בגיטין ואין קורין בחומשין מפני כבוד הצבור, ואין לך פסלנות גדולה כפסלנות חומש שהרי ספר תורה אפילו אות אחת פסול ואעפ"י כן לא נתנו טעם מפני שהוא פסול שנמצאת ברכה לבטלה, אלא מפני כבוד הצבור, ואם תאמר שקריאה זו בלא ברכה היא למה נאמרה, וכי יש בעולם שאיסור קריאה בלא ברכה ואפילו על פה, אלא ודאי שלא אמרו אלא על הקריאה שחייבים לקרותה בצבור שהם שבעה או שלשה וכיוצא בהן, ועל דוקיא זה סמכו כל אנשי המערב והיו קורין בספרי קלף מצה בלא עבוד, ומברכין לפניה ולאחריה בפני גאוני עולם כגון רבינו יוסף הלוי ז"ל בן מיגש ורבינו יצחק אלפסי רבו ז"ל וכיוצא בהן, ומעולם לא נשמע בזה פוצה פה ומצפצף, ואעפ"כ ראוי הוא לכל הצבור להיות להם ספר כשר כהלכותיו לקרות (כן) [בו] לכתחילה, ואם אי אפשר להם קורין ומברכין בספר פסול, אלו הן עיקר דברי הרב ז"ל. ויש מי שתמה עליו ז"ל ממה שכתב בחבורו בהלכות ספר תורה נמצאת למד שעשרים דברים הן שכל אחד ואחד מהן פוסל ספר תורה, ואם חסר אחד מהם הרי הוא כחומש שמלמדין ממנו התינוקות ואין בו קדושת ספר תורה ואין קורין בו ברבים, ונראה מדבריו שאסור לקרות בהם ברבים כלל. ומצאתי לרב שלמה בן אדרת בתשובת שאלה שתמה מאד על דברי הר"ם במז"ל, שלדברי הר"מ במז"ל פסולו והכשרו למאי הוא כיון שמותר לברך עליו תחילה וסוף, ולא יעלה בדעתך לומר שפסול לקרות בו לכתחילה היכא דאפשר להם בספר כשר, וכן נמי כל מקום שאמר אין [קורין] בו (לכתחילה) שיהא פירושו אין קורין בו לכתחילה במקום שיש להם ספר כשר, אבל במקום שאין שיקראו לכתחילה, זה אי אפשר. והטענה שסומך עליה הרב ז"ל שהקריאה היא המצוה ואפילו קרא על פה יצא, שהרי קריאת התורה תקנת משה ועזרא והיא לא נתקנה כקריאת ספר תורה בעל פה אלא על התורה ממש, והראיה שהביא הרב ז"ל משמן של גאונים ז"ל היא קשה יותר, לפי שמשם נראה ראיה בהפכו דגרסינן התם שלחו בני גלילא לר' חלבו מה הוא לקרות בחומשין בבית הכנסת, לא הוה בידיה אתו שילוה לר' יצחק נפחא לא הוה בידיה, אתו שילוה בי מדרשא ופשטוה מיהא דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן ספר תורה שחסר יריעה אחת אין קורין בו, ולא היא, התם מחוסר במילתיה הכא לא מחוסר במילתיה אלמא אפילו למאן דמכשר בחומשין, בספר תורה חסר או פסול אין קורין משום דעדיפי טובא חומשין דלא מחסרי ולא מפסלי במילתייהו, מספר תורה שחסר או פסול במילתיה, ויריעה דנקיט מסתברא דלאו דוקא אלא הוא הדין אפילו חסר אות אחת. ועוד דבהדיא תנן במסכת סופרים פרק ראשון כותבין על הקלף במקום בשר ועל הגויל במקום שער ואין רשאי לשנות, והלכה למשה מסיני שאם שנה בזה ובזה אין קורין. ועוד שם בפרק שני מניח בין שם לשם כדי שיהיו נכרות ובאותיות כדי שלא יהיו מעורבבין, אם ערב את האותיות או שהפסיק באמצע השם אל יקרא בו, אלמא אפילו אם הפסיק שם אחד כגון שכתב ראובן מופסק לשני שמות כגון ראו בן פסול ואין קורין בו. ועם כל זה רואה אני דברי הרב ז"ל שמגמגם לסתור דברי הר"ם במז"ל כיון שהעיד משם הגאונים ועמודי עולם ז"ל, אלא שכתב הרב ז"ל שאולי בילדותו כתב התשובה ובזקנותו חזר בו ותקן בחבורו הגדול שאין מברכין על ספר פסול, וכן עיקר וכן עמא דבר, ואפילו בכפרים שאין להם ספר תורה אין מברכין בספר פסול וכן ראוי לעשות. ונראה לי לפי סברת הרשב"א ז"ל שמי שבירך על קריאת התורה ומתוך הקריאה נמצא בספר אחד מן הדברים הפוסלין ספר אחד כשר שחייב לחזור ולברך פעם אחרת, שהברכה הראשונה שברך כאילו אינה היא כיון שהוא על ספר פסול, כנ"ל.
<h2>דף עה.</h2>
כתב השר של קוצי ז"ל זה לשונו, כל התנאים שבעולם בין בקידושין בין בגירושין בין כל דיני ממון צריך שיהא התנאי כפול, כר' מאיר דקימא לן כותיה במי שאחזו כדמוכח התם בתר הכי דקאמר שמואל התקין בגיטא דשכיב מרע אם לא מתי וכו', השני שיהא ההין קודם ללאו, השלישי שיהא קודם למעשה, אע"פ שחכמים חולקין על זה בפרק הפועלים מכל מקום סתם לן במשנה כר' מאיר, הרביעי שיהא התנאי דבר שאפשר לקיימו כר' יהודה בן תימא שאומר כן בפרק המגרש ובפרק הפועלים, ואמר רב נחמן הלכה כמותו. וכל אלו הארבעה הוו בתנאי בני גד ובני ראובן אם יעברו ונתתם ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם בארץ כנען, אם חסר התנאי אחד מארבעה דברים הללו הוי תנאי בטל ומעשה קיים, כדמפרש בפרק מי שאחזו וא"כ הכא נמי צריך שיאמר על מנת שתחזירהו לי הרי הוא לך במתנה ואם לאו לא יהיה שלך, ובכמה מקומות בתלמוד אין חושש להאריך, עד כאן. וכן דעת רבי' תם ז"ל שצריך תנאי כפול, אבל רבינו שמואל אחיו לא כתב כך בפרק יש נוחלין שאין צריך תנאי כפול אלא נותן לו סתם ומחזיר לו סתם, וכן מוכח מעשה דרבן גמליאל נתנו במתנה לר' יהושע ולא אמר על מנת להחזיר. ואי קשיא לך הא דאמרי' בירושלמי ר' נחמן בר יצחק יהב אתרוגא לבריה אמר ליה לכשתזכה בו ובמצותו החזירהו ניהלי, משמע משם שצריך שיאמר על מנת להחזיר. יש לתרץ דמשום דהוה ינוקא ואמרי' לא ליקני איניש לולבא לינוקא ביומא טובא דינוקא מיקנא קני אקנויי לא מקני, אבל בגדול אין צריך לומר אלא מתנה סתם, אבל אני רואה מנהג כל גלילות ארצינו לומר על מנת שתחזירהו לי, ולא נהגו לומר תנאי כפול.
